במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Rheumatology, חוקרים ביקשו לבחון את הקשר בין הסיכון להתפתחות מחלות נלוות שונות לבין אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית, תוך שימוש בגישה המבוססת על תזמון.

מחקר מקרה-ביקורת רטרוספקטיבי זה התבסס על נתוני תביעות ביטוח בריאות בפולין בין השנים 2011-2021. מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית קיימת (n = 262,265), נבדקו כדי להעריך דפוסי תחלואה. בנוסף, נכללו מטופלים עם אבחנה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית (n = 15,879) אשר הותאמו לפי גיל, מין ואזור מגורים לקבוצת ביקורת של האוכלוסיה הכללית ביחס של 1:10.

האבחנה של דלקת מפרקים שגרונית נקבעה לפי הופעת תביעות רפואיות חוזרות ורישום של תרופות מתאימות. תקופת המעקב היתה דו-כיוונית וכללה חמש שנים לפני האבחנה וחמש שנים לאחריה.

תוצאות המחקר הדגימו כי דלקת מפרקים שגרונית היתה קשורה לסיכון מוגבר להופעת מחלות נלוות רבות, הן לפני והן לאחר האבחנה. הסיכון היה מוגבר במיוחד עבור מחלות המטולוגיות (יחס היארעות 1.80, רווח בר-סמך 95%: 1.58-2.05), מחלות ריאתיות (1.57, 1.53-1.62), מחלות של מערכת העיכול (1.53, 1.46-1.60) ומחלות קרדיווסקולריות (1.25, 1.22-1.27).

נמצא קשר חזק במיוחד עם מחלת ריאות אינטרסטיציאלית (לפני האבחנה: 2.97, 2.20-4.02; לאחר האבחנה: 4.66, 3.91-5.56) ועם מחלת מעי דלקתית (לפני האבחנה: 1.61, 1.25-2.07; לאחר האבחנה: 2.12, 1.70-2.63). כמו כן, לאחר האבחנה נצפה סיכון מוגבר גם לסרטן בלוטת התריס (1.29, 1.00-1.66) וללימפומה (1.50, 1.20-1.88), בעוד שהסיכון לסרטן המעי הגס היה נמוך יותר (0.77, 0.62-0.94).

החוקרים מסכמים כי לחולי דלקת מפרקים שגרונית יש סיכון מוגבר להתפתחות מחלות נלוות רבות, הן לפני והן לאחר האבחנה, כאשר דפוסי התחלואה משתנים בין מערכות גוף שונות. ממצאים אלה מדגישים את אופיה הרב-מערכתי של המחלה ומצדיקים מחקר נוסף לבחינת קשרים סיבתיים ודו-כיווניים.

מקור:

הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה