מטופלים פליאטיבים מבטאים תכופות את רצונם למות. נכון להיום, אנשי המקצוע בתחום הבריאות מדווחים על אי ודאות בכל הנוגע לסיכונים פוטנציאליים הטמונים בהתייחסות הטיפולית להתבטאויות אלו.
עוד בעניין דומה
במחקר עוקבה פרוספקטיבי בשיטות מעורבות (Mixed methods) אשר ממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Palliative Medicine, ביקשו החוקרים לבחון הכיצד שיח מטפל-מטופל סביב "הרצון למות" ישפיע על מטופלים פליאטיבים.
המחקר התקיים בתקופה שבין אפריל 2018 למרץ 2020. במהלכו, 43 מטפלים ממערכת הבריאות עברו הכשרה מיוחדת לטיפול בנושא "הרצון למות". במחקר השתתפו 173 חולים פליאטיבים, אשר קיימו שיחות בנושא זה עם מטפליהם. ההשפעה של השיחות נבחנה בתחומים כגון, מצב דיכאוני, חוסר תקווה, רצון לזרז את המוות, חרדת מוות, יחס מטפל-מטופל והרצון לחיות.
לאורך תקופת המחקר נערכה הערכה להשפעה של השיחות בשלושה זמנים שונים, בתחילת הטיפול – זמן 0 (t0), כעבור שבוע אחד (t1) וכעבור 6 שבועות (t2). הערכה מלאה בוצעה בקרב 85, 64 ו-46 מהנבדקים בהתאמה.
בזמן t1 ציון המטופלים בדבר מצב דיכאוני היה נמוך באפון מובהק ביחס למצב בזמן t0 ( חציון = 8, ממוצע = 8.1, סטיית תקן = 5.4, לעומת חציון = 9.5, ממוצע = 10.5 וסטיית תקן = 5.8, בהתאמה) עם Z = -3.220, p = 0.001, Cohen's d = 0.42.
ההסבר לכך טמון בתוצאות אשר נרשמו בקרב תת הקבוצות של נבדקים עם מצבי דכאון בינוני וחמור. בקרב תת קבוצות אלו נרשמה ירידה מובהקת ברמת הדכאוניות בזמן t1 (חציון = 9, ממוצע = 9.8, סטיית תקן = 5.1) בהשוואה לזמן t0 (חציון = 14, ממוצע = 15.2, סטיית תקן = 3.9) עם Z = -3.730, p ⩽ 0.000, Cohen's d = 1.2. בשאר תת הקבוצות לא נרשמה ירידה מובהקת. בכל שאר הנושאים לא הודגמה ירידה או עלייה מובהקת בציונים.
תוצאות מחקר עוקבה זה הדגימו כי שיחות של אנשי מערכת הבריאות עם מטופלים פליאטיבים הסובבות סביב רצונם המוצהר למות אינן מביא לפגיעה בהם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
תגובות אחרונות